ימים לראות – השקת הספר בספרייה בקריית אונו

השקת הספר "ימים לראות" של הסופרת שגית אמת בספרייה העירונית קריית אונו.
כתבה: ליטל ירון.
כותבת, מצלמת, בעלת הבלוג המקומי "מגלה את השרון" והבלוג "אישה בפלוס" בסלונה.
♥ כל התמונות צולמו ע"י ליטל ירון.

BOOKS LITAL

"אהבה, זה לראות מעבר לצבעים שהם מסיכה. לראות את הצבעים האמיתיים, הפחות בוהקים, המקולפים.
זה ספר שהוא סיפור אהבה, ספר על אהבה".
במשפטים אלה בחרה הסופרת שגית אמת לפתוח את הערב.

הספר  והסופרת – על קצה המזלג ובלי ספוילרים

גיבורת הספר, סופי בת ה-30 היא עיוורת מלידה. היא גרה עם סבתא שלה גניה בדירה קטנה בחולון. בבקרים היא עובדת כמרכזנית בחברת ביטוח ואחר הצהריים היא מבלה בעיקר עם הרדיו ומכונת הברייל שלה. מפגש של סופי עם שלומי, הבן של השכנים, משנה את שגרת החיים שלה. שלומי נשוי, אבא לשניים ועובד בהובלות עם אבא שלו. למרות הקושי שלו להכיל את עיוורונה נרקמת ביניהם מערכת יחסים שמבהירה להם כמה ריגוש וכמה סכנה יש באהבה.

שגית אמת – שחקנית (תיאטרון וטלוויזיה), סופרת (השחר של גאיה, חלומות של פיל), כותבת מחזות לילדים ולמבוגרים, מנחה סדנאות כתיבה, מלווה כותבים בתהליך כתיבה, שותפה למופע. זוכת "פרס זאב" ו"פרס לאה גולדברג". אשת איש ואמא לשלושה. עוד פרטים על שגית אפשר לקרוא באתר שלה.

SAGIT WRITER

מה היה ומי השתתף בערב?

ביום חמישי האחרון (8 במרץ 2017) ארחה הספרייה העירונית בקריית אונו את השקת הספר "ימים לראות", ספרה הראשון של שגית למבוגרים.
זה היה ערב עשיר, מגוון, מלמד ומעורר השראה. במהלכו תיארה שגית את הקשר שלה לנושא העיוורון, איך הגיעה לכתוב עליו, את תהליך הכתיבה, מה עובר על סופרת לאורך שנות הכתיבה והתמיכה שקיבלה לאורך הדרך.
הפכו את הערב לאירוע מיוחד: השחקנית שרון ויינברג-דנון, ינון צפריר, מנהל ומייסד קבוצת התיאטרון "אורתו-דה" והשחקן ויולי הרגיל-שדה. שחקנית ובמאית, שהקריאו קטעים נבחרים מתוך הספר והחיו בקולותיהם את הגיבורים על הבמה.
שירלי יובל-יאיר, זמרת, שחקנית והשותפה של שגית במופע "כשתגדלי-תביני". שרה עם ובלי גיטרה והנעימה את המלל.
מרגלית טובי, אמנית שמשתתפת במופע "הגדוד העיוורי", ריגשה והצחיקה באופן מיוחד כשתיארה את המפגשים עם שגית ואת תפישת העולם המיוחדת שלה.

מיקרופון

על העיוורון

למה דווקא עיוורון? למה לבחור בעיוורת כדמות הראשית בספר? שגית התחילה ואמרה שהיא לא יודעת להסביר בדיוק למה. אבל המשך ההסבר שלה העלה כמה שאלות ונתן לנוכחים כמה תובנות. היה בשגית רצון לכתוב מתוך העיוורון, מה רואים כשלא רואים? מה הקשר ביו עיוורון וגישוש? עיוורון פיזי ועיוורון שקיים יחד עם חוש הראייה – מה אנחנו רואים במישהו אחר? מה אנחנו לא רואים?

המסקנה היא שהראייה היא תמיד חסרה. שתי דוגמאות עלו על הפרק. נטייה של החברה לראות רק את המחלה כשיודעים שמישהו חולה, ולא את האישה או האיש עצמם. דוגמה נוספת הייתה אותה הנטייה לראות שהכל טוב אצל מי שהמראה החיצוני שלו יפה בלי לחשוב או לבדוק  שאולי מאחורי היופי קיים קושי גדול.

פסנתר

הכתיבה, התחקיר והתמיכה

כתיבת הספר "ימים לראות" ארכה כ-5 שנים. שגית מתארת את הכתיבה כעבודה של כמה חודשים, והפסקה. עבודה של כמה חודשים, ועזיבת הכתיבה. הפסקות, חזרות, עזיבות, קריאה נוספת של מה שכבר יש ואז כתיבה של חלק ארוך יחסית. אבל בעיקר, אמונה. אמונה שהכתיבה תתגבש לכדי יצירה, אמונה שאחרים ירצו לקרוא, אמונה שזה יעניין וירגש. שגית תיארה את שנת הכתיבה האחרונה כזורמת יותר. אני אגלה לכם את הטריק של שגית שהיאא גילתה לנו בערב ההשקה. היא לא כותבת בבית. הכתיבה מופרעת על ידי ענייני היומיום, החשיבה נודדת אל החובות והמטלות. כדי לנטרל הפרעות היא נסעה לבית אמה שלוש פעמים בשבוע וישבה וכתבה 6-5 שעות ברצף. אמה דאגה לפנות לה את חדר העבודה, קיבלה אותה כל יום במאור פנים ובכך נתנה לה מקום וגיבוי לעשייה. נראה לי שאמא של שגית יכולה לעשות מזה סטארט-אפ, אני חושבת לבקש ממנה לאמץ אותי לזמנים שאין לי מוזה.

לפטופ-001

עוד לפני הכתיבה, שגית ערכה שנה שלמה של תחקיר. היא הייתה בבית ספר לעיוורים וליוותה מורה שיקומית. למרות כל עבודת התחקיר הבינה שהיא תוכל לכתוב את העולם הזה של העיוורון, רק אם תפגוש נשים שהן עיוורות מלידה כמו סופי גיבורת הספר. היא רצתה לדעת מה הן חושבות, איך הן חולמות, איך הן מדמיינות דברים שאנשים רואים פשוט רואים, כמו צבעים. ככל שפגשה אותן יותר הבינה שאין אחידות, שכל אישה היא עולם ומלואו והן עזרו לה ליצור ולהעמיק את הדמות של סופי. שתי הנשים שהיא דיברה עליהן בהערצה ובחיבה עמוקה הן נילי זיידל ומרגלית טובי. שתיהן עיוורות מלידה, שתיהן נשים מעוררות הערצה בעשייה שלה ובקריירה שלהן.

תווים על קיר

שגית תיארה את התמיכה שקיבלה מהמשפחה שלה ואת הכוח שנתנה לה קבוצת החברות הקרובות שמלוות אותה כבר שנים. את רגעי המשבר כשכמה הוצאות ויתרו על הוצאת הספר ואת החיזוק שקיבלה שהחלום שלה לראות את סופי, שלומי וסבתא גניה כרוכים בספר שיימצא על המדפים, יתגשם.

חלום שהתגשם וספרייה שמארחת

צדקו החברות של שגית. הדמויות כרוכות להן על המדפים בחנויות הספרים, אפשר להיכנס ולקנות. רק זהירות, הקריאה ממכרת ולא תרצו להוריד את הספר מהיד עד שתסיימו לקרוא. לחובבי השמע, יש גם גרסה מוקלטת.

הצלחת הערב הייתה קשורה כמובן לתוכנו, אבל אי אפשר שלא להזכיר את האכסניה המקסימה שנתנה הספרייה. נעים, נוח, מספיק מרווח כדי לשבת בנוחות ולראות את הבמה. מערכת תאורה ושמע שאפשרו ליהנות מהמילים, מהשירים, מהנגינה ומהקליפ לספר. מומלץ לצפות, הנה הקישור לקליפ של הספר.

CHAIRS

תודה לאסי, מנהל הספרייה. הוא הציג את עצמו בתחילת הערב "אסיפרייה"
וכבר התחבב על כל הנוכחים עוד לפני שהמשיך ובירך.
ברכות על התרומה שלו לערב קסום ומרגש.
תודה שנתתם לי להיות שותפה לעשייה התרבותית-המקומית.

ליטל ירון
מגלה את השרון

 

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים